קיימות שתי אפשרויות בתכון פתרונות/מערכות קומפוסטציה:
מערכות אלו הן
בעלות מאפיינים ודרישות שונות, שאפשר לסכמם בטבלה הבאה:
טבלה 2: הבדלים עיקריים בין מע' קומפוסטציה מרכזיות ומבוזרות
|
מע'
לא-מרכזיות/מבוזרות |
מקור |
מע'
מרכזיות |
מקור |
|
עלויות שינוע נמוכות, בקומפוסטציה ביתית0 : ק"מ, בקומפוסטציה קהילתית: 5 ק"מ! |
(Pai et al., 2019) |
עלויות שינוע גבוהות, בד"כ משאיות פסולת עוברות כ30
ק"מ עד מתקני הקצה. |
(רוזנבלום
ו לפידות, (2019 |
|
החומר האורגני הוא מקומי ויש אפשרות להשפיע על איכותו או הפחתת הכמויות המיוצרות |
(Araya, 2018) |
החומר האורגני אינו מקומי ולאחר שנאסף אין אפשרות לשלוט על איכותו או הפחתתו |
(Araya, 2018) |
|
קומפוסט באיכות גבוהה יחסית, מכיוון שאיכות ההפרדה יותר יעילה + הקומפוסט שנוצר משמש לחקלאות המקומית |
(Bruni et al., 2020) |
קומפוסט באיכות ירודה וביקוש נמוך (מאוד תלוי באיכות ההפרדה) |
(דסקל 2018,) |
|
טכנולוגיה "פשוטה" עם יותר כוח אדם, ללא דרישות טכניות מיוחדות |
(Bruni et al., 2020) |
טכנולוגיות
מתקדמות |
(Araya, 2018) |
|
מתקנים קטנים ו"קרובים לאוכלוסיה" (לעתים: במרחק 10 דקות ברכב) |
(C. G. Golueke
et al., 1996) |
מתקנים גדולים ועלויות הקמה גבוהות (ראה סעיף 2.1) |
(Araya, 2018) |
|
עלות
טיפול נמוכה |
(Araya,
2018) |
עלות
טיפול גבוהה |
(Araya,
2018) |
|
נדרשים יותר מקומות למתקנים רבים ברמה הארצית. (במיוחד
בקומפוסטציה
קהילתית) |
(Araya, 2018) |
בעיית הNIMBY - Not in my Backyard אי-רצון במתקנים גדולים שיכולים לייצר מטרדים סביבתיים. |
(Kranert, 2017) |
היום קיימים בישראל 12 מתקני קומפוסטציה אזוריים מבוססי שיטת התלמים Windrow
composting, אך רובם הם
ייעודיים לזבל בע"ח בלבד (עפ"י רישיון עסק), כאשר רק שלושה ממתקני הקומפוסטציה האזוריים מסוגלים לקלוט גם "מעט
פסולת" מסוגים אחרים כמו אשפה עירונית אורגנית מופרדת במקור. מתקנים אלו הם: דלילה (האתר סגור אך
זה לא
מעודכן באתר משרד הגנת הסביבה), קומפוסט-אור ובר-עידן (המשרד להגנת הסביבה (2020,. בנוסף, מתקן טובלן נמצא בשטחי הרשות הפלסטינית ומשומש לטיפול בפסולת אורגנית (לא
מופרדת במקור (אוסטרובסקי וקוצר2009 , ).
תפעול לקוי למתקני קופוסטציה אזוריים/מרכזיים יכול לגרום למטרדי ריחות חזקים וזיהום מים וקרקע ע"י התשטיפים. דבר זה
יכול להוביל לסגירת מתקנים, כפי שהיה במפעל "קומפוסט 2000" בקריית ביאליק (תשתיות אנרגיה, 2010). בנוסף, איכות הקומפסט המיוצרת במתקנים האזוריים בארץ היא גרועה, דבר אשר פגע בביקוש של
הקומפוסט המיוצר (דסקל 2018 , ).
חשוב לציין שלפי רישומי הקבלן של
עיריית שפרעם כ-
407 טונות פסולת אורגנית טופלו בשנת 2018 ע"י קומפוסטציה לאחר ההפרדה בתחנת המעבר בעפולה -(נתונים לא
מפורסמים, עיריית שפרעם).
מערכות קומפוסטציה מבוזרת (באנגלית:Decentralized
composting) מטפלות בד"כ בפסולת במקום יצורה או
במקומות קרובים בטכנולוגיות פשוטות. בניגוד למערכות קומפוסטציה מרכזיות שמתבססות על
טכנולוגיות מסובכות יחסית ויקרות. בנוסף לכך, מערכות אלו זולות יותר ממערכות מרכזיות מבחינת עלויות ההקדמה והתחזוקה והצורך בכח אדם מיומן. מאפיינים אלה גורמים לכך שמערכות מבוזרות מועדפות על
מערכות מרכזיות במדינות מתפתחות (Mafarjeh, 2011) וגם מפותחות (Bruni
et al., 2020).
מערכות מבוזרות הוזנחו למשך תקופה ארוכה עקב התמקדות המתכננים והמהנדסים מאז הרפורמה הסניטרית בתכנון וייעוץ למערכות ניהול פסולת מוצקה מרכזיות, מה
שגרם לקידום ופיתוח פתרונות "מרכזיים" על חשבון פתרונות "לא מרכזיים" או "מבוזרים" ובמקרים מסוימים זה
גרם להערכה שלילית Undervalued לפתרונות הקומפוסטציה ה"לא מרכזיים" (Pai et al., 2019).
ניתן להבדיל בין שני סוגי מערכות קומפוסטציה מבוזרות. קומפוסטציה ביתית וקומפוסטציה קהילתית.
רשויות רבות מעודדות את השימוש/הפעלת קומפוסטרים ביתיים (ראה נספח מס' 5). כחלק מתהליך ניהול פסולת "לא מרכזי" (Araya, 2018). במדינות מסוימות כמו גרמניה, עידוד חלופה זו נחשב כחלק מתהליך ההפחתה במקור (Kranert, 2017). גם במשרד להגנת הסביבה רואים בקומפוסטציה ביתית דרך להפחתת הצורך בדשנים כימיים ואדמה מלאכותית. לפי הערכות המשרד, אם 100 משפחות מאזור אחד מחליטות להפיק קומפוסט ב"חצר האחורית" זה יחסוך עלויות של כ: 100 טון של פסולת (המשרד להגנת הסביבה 2020a ,).
אחוזי ההשתתפות בקומפוסטציה ביתית גם בארץ וגם בעולם אינם גבוהים. במחקר שנעשה לאחרונה בעיר שיקגו לבדיקות הפוטנציאל למערכות קומפוסטציה קהילתית וביתית האחוז שנקבע להשתתפות בקומפוסטציה ביתית היה 10% בלבד(Pai et al., 2019). אחוז השתתפות זה הינו תוצאה של גורמים שונים כגון מצב סוציו-אקונומי, סוג דיור וגודל גינה, מחסור בזמן הדרוש לתהליך יצירת הקומפוסט, וגם החשש מריחות ומחרקים (ילינק,
2013).
מחקרים שנעשים היום בעולם מצביעים על צורך להתמדק בקומפוסטציה הקהילתית במקום הקומפוסטציה הביתית בגלל האפשרות לבקרה קלה יותר על המערכת (Bruni et al., 2020). במחקר שבוצע במליזיה, נמצא גם שהטיפול בפסולת אורגנית ממסעדות, ירקנים ובתי מלון משכונה מסיומת יכול להיות גם סביבתי וגם כלכלי (Lim et al. 2019). גם בארץ, במחקרם של רוזנבלום ולפידות (2019) מצוין שיש צורך לבדוק את אפשרות ההתמקדות בפסולת האורגנית המסחרית ומודגש כי לפתרון מקומי בפסולת זו יש יתרונות סביבתים וכלכלים (גם לעסקים) - במיוחד ברשויות שיחוקקו חוק עזר לפסולת עודפת ויבצעו גביית אגרה ייעודית עבור הפסולת המסחרית (עפ"י עקרון המזהם משלם).
בארץ נסקרו מספר פרויקטים לקומפוסטציה קהילתית (ראה נספח מס' 5). פרויקט "מהפח ירוק" נחשב לאחד הפרויקטים המובילים שהחל דרכו בשנת 2009 וממשיך עד היום. לפי אתר "מהפח ירוק"
(2020) קיימים בעיר כ- 30 קומפוסטרים שכונתיים.
ישנם גפ פרויקטי קומפוסטציה קהילתית לפסולת אורגנית מסחרית כגון פרויקט הקומפוסטציה בחדר האוכל בקיבוץ נאות סמדר, אשר בו מבוצעת "קומפוסטציה מאולצת" בעזרת מתקן קומפוסטציה קטן ( 50 ליטר פסולת אורגנית ביום) (רוזנבלום ולפידות
(2019 , . שיטת "הקומפוסטציה המאולצת" מיושמת במדינות רבות בעולם ובאזורים שונים כגון שכונות מגורים, מרכזי קניות, אוניברסיטאות וכו' ע"י שימוש במערכות עם ריאקטורים סגורים בגדלים שונים (Bruni et al., 2020).
במועצה אזורית גליל מערבי היה ניסיון בעבר לטיפול הפסולת האורגנית היישובית ע"י 5 מתקני קומפוסטציה אלקטרו-מיכאניים עם יכולות טיפול עד 1200 טון פסולת אורגנית בשנה (SCOW, 2015), אך הפרויקט הופסק בגלל אי-כדאיות כלכלית (ראיון עם מוטי שי – 2020).